גזר דין בתיק תת"ע 6164-10-10

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם ברכב ביום 2.7.10 כאשר בדגימת אויר שנלקחה ממנו נמצאה רמה של 405 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

לאחר הרשעתו, ולבקשת ההגנה, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן למבוגרים ובמקביל לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות שכן המדובר בעבירה שנייה של הנאשם כאשר נהג תחת השפעת אלכוהול והתביעה הודיע כי תבקש להפעיל מאסר על תנאי בר הפעלה התלוי כנד הנאשם כתוצאה מתיקו הראשון.

המדינה הגישה טיעוניה לעונש בכתב יחד עם הרשעות קודמות, פסיקה ועותק מפסק הדין כתוצאה ממנו תלוי מאסר מותנה כנגד הנאשם.

במסגרת טיעוני התביעה לעונש (אותם כתב התובע עו"ד לואיס) , הפנתה המדינה לפסיקה רלוונטית וסברה כי לאור עמדתו של שירות המבחן למבוגרים אין כל הצדקה להקל עם הנאשם.

לשיטת המדינה הנאשם הוא רצדיוויסט, מקל ראש בסיטואציה של שתיית אלכוהול ונהיגה, ואין מצידו כל הפנמה של חומרת התנהגותו.

עוד נטען כי לנאשם עבר תעבורתי הכולל משנת 1996 חמש עשרה עבירות תעבורה.

על רקע נסיבות אלו עתרה המדינה לענישה הכוללת מאסר בפועל (תוך הפעלת המאסר המותנה),

פסילה בפועל ארוכת שנים ועונשים נוספים צופי פני עתיד.

ב"כ הנאשם טען לעונש בפני ובמסגרת ראיות  ההגנה לעונש העידה גם אימו של  הנאשם לטובתו וכך גם הנאשם עצמו.

במסגרת טיעוני ההגנה, הופנה בית המשפט לתסקיר המשלים החיובי, להמלצות שירות המבחן להסתפק בפרשה זו בענישה הכוללת של"צ ולנסיבות ביצוע העבירה ע"י הנאשם בפרשה ספציפית זו כפי שתואר ע"י אימו של הנאשם.  

בית המשפט התבקש שלא להפעיל את עונש המאסר המותנה זאת גם בהתחשב בעיסוקו של הנאשם כאיש קבע בצהל החי בגפו לאחר גרושיו עם אימו ומשמש כמשענת יחידה שלה מבחינה כלכלית.

דיון וגזירת הדיו -

כאשר המדובר בעבירה שנייה הקשורה לנהיגה תחת השפעת אלכוהול או במצב שכרות נע מתחם הענישה ביחס לרכיב הפסילה בין  36 חודשי פסילה ועד 5 שנות פסילה.

ביחס לרכיב המאסר נע המתחם בין 0 ועד שנת מאסר בפועל.

תנועת בית המשפט בתוך מתחם הענישה וחריגה מעבר לו (או פחות ממנו) הינה לעולם תלויית נסיבות בהתאם לניתוח השיקולים אותם קבע המחוקק לצורך הבניית שיקול הדעת בענישה.

בפרשה שבפני נסיבות המקרה מצביעות על נהיגה ברכב כאשר רמת האלכוהול שנמדדה עמדה על 405 מיקרוגם אלכוהול.

אין המדובר על רמה גבולית הקרובה ל-290 מיקרוגרם אלא בחריגה בוטה וברורה מרף האלכוהול המותר על פי חוק בזמן נהיגה.

אדם האוחז בהגה כאשר בגופו כמות כה גדולה של אלכוהול יוצר סכנה רבה לעצמו ולסביבתו כך שאין המדובר בנסיבות קלות ויש ברמת האלכוהול שנמדדה כדי להצדיק החמרה בענישה כלפי הנאשם.